קרבה וריחוק, רוך וקושי. אנחנו והסבים והסבתות שלנו.

קירבה וריחוק, רוך וקושי יש בשיר של עמיחי חסון, שעורר בנו זכרונות מהסבתות שלנו, ושיחה על סבתאות אז ועכשיו.

להאזנה

מָסֹרֶת עמיחי חסון אֲנִי נִקְרָא עַל שֵׁם סָבִי וְהוּא חַי וַאֲנִי חַי וּבֵינֵינוּ הַרְבֵּה שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. חֲתַךְ שְׂפָתַי מֵעִיד כְּנֶגְדִּי אֶת בּוּרוּתִי. יָדִי בְּיָדוֹ הַקָּשָׁה שֶׁנֶּחְסַר בָּהּ אֶצְבַּע וְהוּא מַחֲזִיקָהּ חָזָק, מַרְכִּין דַּרְכָּהּ גּוּפִי לִנְשִׁיקָה. בְּמִפְגַּשׁ לְחָיֵינוּ, אַט מִשְׁתַּפְשְׁפִים זִיפֵי זְקָנֵינוּ הַקְּצָרִים שָׁחוֹר בְּלָבָן, אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ מְזַמְזֵם שִׁיר חֲרִישִׁי: אַלְקַלְבִּ קַאל – אֵיה אַלְעַמַל הַלֵּב אָמַר – מָה עוֹשִׂים? — השיר מתוך מחזור השירים "דיוקן משפחתי חדש" בספר: מדבר עם הבית, הוצאת אבן חושן

הניוזלטר של פואטיקארד

שירה והשראה ישירות לתיבת המייל

בערך פעם בחודש אנחנו שולחות לחברים ולחברות שלנו מייל מלא בהשראה, עם טקסט ספרותי שנגע בנו. אנחנו מעדכנות על הפרקים החדשים שעלו לפודקאסט, על פוסטים חדשים בבלוג או רעיונות לשימוש בקלפים. רוצה להצטרף?

תודה על ההרשמה! נתראה בתיבת המייל :-)

אוי, משהו השתבש, אפשר לנסות שוב?