שמתי לב שיש נטיה להגדיר תופעות או אנשים שאנחנו לא מכירים, במיוחד אם הם מהעולם השלישי או מתרבויות לא מערביות כ"אקזוטיים", לפעמים מאחורי הגדרה כזאת יש צורך שלנו לפשט, או אולי לשמר עמדת שליטה.

אי אפשר להמנע מהכאב. אבל הכאב גם לימד אותי לשים לב. היה שלב שבמקום לשקוע בכאב הזכרתי לעצמי שוב ושוב במה שהפך לידיעה פנימית, שהכאב תחום בזמן. המודעות לזה הפכה את הסבל לנסבל יותר.

בין דירות, מסעות וקשרים, גיליתי שהשינוי הוא לא רק מהלך טכני, אלא מסע נפשי של התחדשות מתמדת. כל תנועה מניעה תנועות נוספות, וכשאני מביטה לאחור, אני מבינה שהזרימה הבלתי פוסקת של החיים טומנת בחובה הזדמנות נצחית להתחלה מחדש.

שמתי לב שבאופן מפתיע, ממש קשה למצוא שירים שמדברים על חדוות זוגיות, על אהבה ותקווה, שהם לא קיטש, אבל שגם אין בהם כאב. במחשבה שניה אולי זה לא באמת מפתיע כי הרי בדידות, אבדן, געגוע – הם החומרים של השירה.

כשבחרנו שירים לערכת הקלפים שלנו, היה ברור לנו שכמה שירים של אולב האוגה ימצאו את דרכם פנימה. חיפשנו שירים ממקומות שונים, מתרבויות ונופים שונים. בפוסט הזה תוכלו לקרוא ולהכיר כמה מהם.

החלק הכי חשוב במפגש קבוצתי, הוא הפתיחה שלה. בין אם מדובר בסדנה, שיעור, קבוצה טיפולית או ישיבת הנהלה, שירה יכולה לעזור לנו להכניס את המשתתפים לאוירה. האופן בו נפתח את המפגש ישפיע על המפגש כולו.

גליה חזרה מריטריט יוגה ומשתפת בחוויות שעברה. במעבר מהפעלתנות היומיומית לעצירה, רגיעה והתבוננות פנימה. על המעבר שמאפשר להיות ברגע הזה.