אולב האוגה – שירים ממקום אחר

עֵץ מִתַּמֵּר בַּגִּנָּה הַקִּדְמִית
מֵרִים אֶת עֲנָפָיו בַּקְּרִירוּת הָאֲבִיבִית
בְּעָנָף עמוּס שֶׁלֶג חָדָשׁ זוֹהֵר
הוּא מְתוֹפֵף עַל חַלּוֹן הַסָּלוֹן
וּמְטַפְטֵף אֶת פְּרָחָיו אֶחָד אֶחָד
עַל הָעֵשֶׂב הַיָּשַׁן שֶׁל אֶשְׁתָּקַד.

זֶהוּ עֵץ הַדֻּבְדְּבָן
הַגָּדֵל לִפְנִים מִגֶּדֶר-הַגַּן
הַפּוֹרֵחַ בָּאָבִיב הַמֻּקְדָּם -
הַנִּסְמָךְ בְּגִזְעוֹ הַמְּעֻקָּם
אֶל הַזְּגוּגִית, כְּלוֹחֵשׁ בְּאָזְנָהּ:
כֵּן, תִּהְיֶה עוֹד שָׁנָה.

אולב האוגה עץ הדובדבן, בתוך: הנהר שמעבר לפיורד,עמוד 9

מנורבגית: סבינה מסג וחנה מַאִי סֶוונְדַל

‍

הכי רחוק מהקיץ התל אביבי המהביל הזה נמצא עץ הדובדבן. העץ הפורח על אדמת הפיורדהקפואה של אולב האוגה. כשבחרנו שירים לערכת הקלפים שלנו, חיפשנו שירים שיבטאו כמהשיותר קולות. חיפשנו שירים ממקומות אחרים, מתרבויות ומנופים שונים. היה לנו ברור שאולב האוגה יהיה בפנים.  המילים הטובות שלומביאות אלינו למדינה החמה והסוערת משהו מהטבע ומהקרירות של נורווגיה. השיר הראשון שבחרנו לערכה הוא השיר המופלא "זה החלום".

ערכת הקלפים שלנו, היא בעצמה חלום. עם השירים שאספנו על פתקים ובמחברות במשך שנים, עד שאספנו, עיצבנו, הדפסנו ושלחנו אותם לעולם הרחב. שלחנו אותם להגשים חלום על חיבור אנושי, רגשי ותרבותי, חלום על התגלות באמצעות מילים.

עם הזמן התברר שאנחנו לא לבד, ושלמשורר הנורבגי המתבודד יש קוראים לא מעטים בישראל,שנשבו גם הם בקסם הטבע הקריר שנושב מלא ברגש מבין השורות. נושב כמו הבטחה לקיומו של עולם אחר, ושל זמן שמובטח במחזוריות העונות.

על אולב האוגה עצמו דווקא קשה לאמר שפרח באביב המוקדם. רוב שנות חייו חי עם אמו. הוא נישא לאהובתו הראשונה רק בגיל 70. את שיריו הוא פרסם בביטאון של גננים, ורק אחרי גיל 60 התגלה לקהלים גדולים יותר. אנחנו מחבבות לייט בלומרז, במיוחד כאלה שמבינים מה באמת חשוב, במיוחד כאלה שרואים תמיד את הדרך ויודעים לבטא אותה בכמה מילים מדוייקות ומופלאות:

‍

וכמה יפה הוא מספר את הדרך. השיר "שנים רבות של נסיון עם קשת וחיצים" מופיע בפואטיקארד ומככב בשיחות קבוצתיות על פריפריה ומרכז, על סדרי עדיפות שמשתנים ועל תהליכים אישיים של התמקמות.

אולב האוגה נפטר בגיל 85, על מצבתו נחקקו שורות שכתב:

אֱלוֹהִים,
פְּתַח אֶת עֵינַי
שֶׁאֵיטִיב לִרְאוֹת, אֶת הַפֶּלֶא
הַטָּמוּן בִּפְנִים,
וְלֹארַק אֶת בָּרָק הַקְּלִפָּה.

ומהי צוואת חיים זו אם לא צוואת השירה, שכשהיא טובה יש בה ברק שפותח את עינינו, את ליבנו, לפלא שטמון בתוכנו.

‍