כאבים הם החומרים של השירה
אי אפשר להמנע מהכאב. אבל הכאב גם לימד אותי לשים לב. היה שלב שבמקום לשקוע בכאב הזכרתי לעצמי שוב ושוב במה שהפך לידיעה פנימית, שהכאב תחום בזמן. המודעות לזה הפכה את הסבל לנסבל יותר.
כאבים הם החומרים של השירה. מי שטוב לו ושמח – כמו שאומר שיר הילדים הוותיק, כף ימחא, לא יתייסר במציאת מילים ודימויים.
אין חיים בלי כאב. בבודהיזם, חווית הכאב הדוקהא, היא אחת משלושת סימני הקיום. כמי שסבלה שנים רבות מאנדומטריוזיס, הכאב היה חלק בלתי נפרד מחיי כחוויה קבועה. זמן רב מדי חייתי בתפיסה שתוחזקה על ידי המערכת הרפואית, שאי אפשר להמנע מהכאב. אבל הכאב גם לימד אותי לשים לב.
היה שלב שבמקום לשקוע בכאב הזכרתי לעצמי שוב ושוב במה שהפך לידיעה פנימית, שהכאב תחום בזמן. גם ההתקפים חולפים וגם תקופת הכאב היא מוגבלת. המודעות לזה הפכה את הסבל לנסבל יותר. יכולתי לבחון אותו בתבוננות אנתרופולוגית כמעט. לתת בו סימנים ולציין לעצמי ווליום.
כשהתקף הכאבים חולף, יש רגע כזה שאני מרגישה את הגוף רגוע. ברגע הזה הכל נראה שוב אפשרי. הכל עובד ומתפקד, לא מובן מאליו! ברגע הזה אני ומתברכת בו. בגוף הזה, ביכולת שלו לעמוד לרשותי בנאמנות, לתפקד ביעילות, להיות מיכל עמיד וחסון ומאפשר במסע החיים.
התחברת? נשמע לך מעניין?
אנחנו מזמינות אותך להצטרף לחברות ולחברים שלנו שמקבלים למייל עדכונים על מבצעים, רעיונות לפעילות עם הקלפים, והשראה שאספנו במהלך הדרך.